מצודת דוד על ירמיהו מ״ד

1 היושבים בארץ מצרים. וחזר ופירש היושבים במגדול וכו׳ שהם מארץ מצרים:

2 אשר לא ידעום המה. אשר לא היו מכירים בהם מאז:

3 אתם ואבותיכם. גם אתם גם אבותיכם עשו הרע:

4 השכים ושלוח. הייתי משכים ומשלח בזריזות רב:

5 אל נא תעשו. כאומר אם עד הנה עשיתם הרע אל תעשו עתה:

6 התועבה הזאת. הוא עבודת האליל:

7 ותתך. ובעבור זה שפכה חמתי:

8 כיום הזה. שהנם חרבים:

9 אל נפשותיכם. ר״ל לעצמיכם תעשו רעה, כי יכרית מכם איש ואשה וכו׳:

10 להכעיסני. עכשיו יפרש במה עושים רעה לעצמם לאמר במה שאתם מכעיסים אותי במעשי ידיכם וכו׳:

11 לקללה. יאמרו בקללתם שיהיו כמותכם:

12 ולחרפה. כולם יחרפו אתכם:

13 השכחתם. האם שכחתם ר״ל הלא עדיין לא שכחתם:

14 נשיו. של כל א׳ מהמלכים ההם:

15 לא דוכאו. לא נדכא לבם ר״ל עדיין לא נכנעו עד היום הזה ולא יראו מה׳:

16 שם פני. אשים השגחתי בכם להביא הרעה:

17 ולקחתי. ר״ל אקחם אל הרעה:

18 ותמו כל. כולם יכלו:

19 לאלה וכו׳. ישבעו בהם ויתמהו על מפלתם ויפלו בהם קללותיהם ויחרפו אותם:

20 ופקדתי. אשגיח להפרע ולהשיב גמול על היושבים וכו׳:

21 בחרב וכו׳. ר״ל באלה אשיב הגמול להפרע מהם:

22 ולא יהיה פליט. לא ישאר מהם במצרים שארית מה:

23 ולשוב. ולחזור לארץ יהודה אשר המה מצפים ומרוממים ומבטיחים את נפשם לשוב לשבת שמה הנה לא כן יהיה כי לא ישובו כ״א הפליטים מחרב האויב והוא מקרא קצר ויובן החסרון מעצמו:

24 וכל הנשים העומדות. שהיו עומדות במעמד ההוא והיה קבוץ רב:

25 וכל העם וכו׳. גם המה היו נמשכים אחריהם:

26 בפתרוס. שהיא מארץ מצרים:

27 אשר יצא מפינו. אשר קבלנו על עצמנו לקטר למלכת השמים, ר״ל לכוכב גדול שבשמים הוא השמש וכאלו מולך על כולם:

28 והסיך לה. ולהסיך לה:

29 ונשבע לחם. ואז היינו שבעים לחם:

30 ונהיה טובים. ר״ל עשירים ומלאים טוב:

31 ומן אז. מהזמן אשר אז חדלנו לקטר וכו׳ חסרנו כל הטובה שהיה עמנו:

32 וכי אנחנו. זהו מאמר הנשים המקטרות לבדן שאמרו וכי מה שאנחנו מקטרים וזהירות להסך לה נסכים האם מבלעדי דעת אנשינו עשינו למלכת השמים מיני מאכל:

33 להעציבה. ר״ל לשמח אותה ואמר על דרך הכינוי וכאומרות מה זה תוכיח לאנשינו למען ימחו בידינו וכי אין דעתם עמנו:

34 על הגברים. אל הגברים והם היודעים כי מקטרות נשיהם שפתחו תחלה להשיב:

35 ועל כל העם. הם הנמשכים אחריהם:

36 דבר. הדבר האמור למעלה:

37 אותם זכר ה׳. ר״ל עם כי מאז לא היה נפרע מהם הנה לא שכחם כי זכר בהם ועלו על לבו ואמר אותם כי לאלהות הרבה קטרו ומ״ש הקטר הוא שם הכלל אבל לכ״א היה קטר מיוחד:

38 ולא יוכל ה׳. לא יוכל עוד לסבול ולהאריך אפו מפני רוע מעלליכם וכו׳ ולכן היתה ארצכם לחרבה וכו׳:

39 כהיום הזה. שהיא חרבה:

40 מפני וכו׳. ר״ל לא קרה לכם הרעה על שחדלתם לקטר אלא מפני אשר קטרתם מאז ואשר חטאתם וכו׳ על כן קרה לכם מקרה הרעה הזאת:

41 כיום הזה. שהנכם ברעה:

42 אתם ונשיכם. ר״ל אתם כמו נשיכם דעת אחת לכם:

43 ותדברנה בפיכם. ר״ל מה שהנשים מדברות המה בפיכם כי כן צויתם להן לדבר:

44 ובידיכם מלאתם. ר״ל בפועל ידיכם תשלימו הדבר הזה לעשותם:

45 לאמר עשה וכו׳. מה שתאמרו עשה נעשה וכו׳ הן ידעתי שתקיימו את נדריכם לקטר לה עוד מעתה:

46 ועשה וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

47 אם יהיה עוד שמי נקרא וכו׳. ר״ל לא אאריך עוד אפי עד שישובו ויקראו בשמי כי כל אנשי יהודה הבאים למצרים יתמו מן העולם עד לא ישובו:

48 אומר. שיהיה אומר בשבועתו חי ה׳:

49 בכל ארץ מצרים. אבל פליטי החרב מתי מספר הם יאמרו חי ה׳ כשישובו לארץ יהודה:

50 הנני שוקד. אשתדל ואמהר עליכם להרע להם ולא להיטיב עמהם:

51 ופליטי חרב. הנמלטים מן החרב אשר ישובון ממצרים לארץ יהודה יהיו מתי מספר ר״ל אנשים מועטים:

52 וידעו וכו׳. אז ידעו דברי מי יתקיים אם הדברים ממני שאמרתי שבמצרים יתמו ויכלו אם הדברים מהם שאמרו שישבו במצרים בטח ויתקיימו שמה:

53 וזאת לכם האות. הוא האמור במקרא שלאחריו שיהיה פרעה נמסר ביד נ״נ זה יהיה לכם לאות אשר אשגיח להשיב גמול עליכם במקום הזה:

54 למען תדעו. במה שיהיה פרעה נמסר ביד נ״נ תדעו בזה אשר יתקיימו דברי עליכם לרעה והוא כפל ענין במ״ש:

55 כה אמר ה׳. ר״ל כי כה אמר ה׳ וכו׳:

56 פרעה חפרע. כל מלכי מצרים קרואים פרעה וזה שהיה בימים ההם היה שמו העצמי תפרע:

57 ביד אויביו. הם הכשדים:

58 וביד וכו׳. כפל הדבר במ״ש: